המבוטח שכח להגיש לבית המשפט חוות דעת על גובה הנזק 

בעל דין שהוגשה נגדו תביעה, זכאי להמתין בחיבוק ידיים עד שהתובע יאסוף ויביא את כל העדויות לאחריותו של הנתבע וכן הוכחות לשיעור הנזק.

זכות זו מבוססת על הכלל הידוע לפיו המוציא מחברו עליו הראייה.

לא כך בתחום הביטוח. חוק חוזה הביטוח (סעיף 23) מטיל את חובת בירור תביעת המבוטח, על חברת הביטוח.

החוק קובע כי מאותו רגע שהמבוטח מגיש תביעה לחברת הביטוח שלו, על זו האחרונה "לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותה".

כך לדוגמא, מבוטח שרכבו ניזוק, זכאי לפנות למבטחת שלו ולדרוש שהיא תמנה שמאי, על חשבונה, שיבדוק את גובה הנזק. בסקירה שהובאה באתר משרדנו, תחת הכותרת חיסיון מקפח, הראינו שבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את הגישה כי זכותו של המבוטח לקבל לידיו חוות דעת זו.

ומה הדין כאשר חברת הביטוח דוחה את תביעת המבוטח מטעמים שאינם קשורים בנזק? האם המבוטח, כמו תובעים בתחומי משפט אחרים, נושא בנטל להגיש חוות דעת משלו לבית המשפט כדי שהשופט ידע בכמה לחייב את חברת הביטוח אם יזכה בדין?

לדעתנו, הטלת חובת ברור תביעת המבוטח על חברת הביטוח, כוללת בתוכה גם את הנטל להגיש לבית המשפט את חוות הדעת שבידה.

לאחרונה, התקרב בית המשפט המחוזי בתל אביב לדעתנו זו.

ומעשה שהיה כך היה:

מכונית הדייהטסו של עומר פדילה נגנבה.

פדילה היה מבוטח בחברת הביטוח הדר בפוליסה לביטוח רכב מקיף.

הדר סירבה לשלם לפדילה את תגמולי הביטוח. לא התקנת את אמצעי המיגון שנדרשו ממך בפוליסה, נזפה הדר בפדילה.

במשפט הוכיח פדילה כי הנזיפה של הדר לא הייתה במקומה. פדילה הביא הוכחות מעבר לנדרש כי במכונית הייתה גם הייתה מותקנת מערכת אזעקה.

בנסיבות שכאלה ניתן היה לצפות מחברת ביטוח הגונה כי תתנצל ותשלם את תגמולי הביטוח.

אלא שעיניהם החדות של נציגי הדר הבחינו בכך שפדילה לא השכיל להגיש לבית המשפט חוות דעת מומחה להוכחת שווי הרכב. במקום זאת הסתפק בצירוף דף ממחירון השמאי יצחק לוי.

הדר סברה כי תפסה את פדילה בטעות משפטית. כמו שפרצה קוראת לגנב, גם טעות משפטית מפתה כנראה להתחמק מתשלום המגיע למבוטח. לפי תפיסת הדר, אלה הם כנראה כללי המשחק.

את מחיר הטעות, כך סברה הדר, על פדילה לשלם ויש לשלול ממנו את תגמולי הביטוח.

התוצאה שהדר מבקשת להגיע אליה, אמרו שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהושע גרוס, אסתר קובו ומיכל רובינשטיין, היא תוצאה קשה.

כאשר רכב נגנב, ממילא אין אפשרות להציג את הרכב בפני שמאי. ממילא חוות דעת השמאי תהיה בנסיבות אלה תיאורטית, על פי נתונים נסיבתיים, כמו עדות על מצב הרכב מפי בעל מוסך, שטיפל ברכב ערב הגניבה.

יכול גם להיווצר מצב, בו אין בידי המבוטח כל עדות על מצב הרכב טרם התאונה .

בנסיבות כאלה, פסקו השופטים, לא ניתן לשלוח את המבוטח בלא כלום ויש להיעזר במחירון יצחק לוי.

מחירון זה זכה להכרה רבת שנים בציבור והוא משמש רבים העוסקים בסחר במכוניות. הוא נותן הערכה שכיחה ומקובלת לרכב מסוג מוגדר ומשנת ייצור מסוימת על פי הנוהג והמציאות הכלכלית.

לא זו אף זו, חברות הביטוח עצמן עושות בפוליסות שלהן שימוש בקוד שזוהה בפסיקה כלקוח ממחירון לוי יצחק.

לכן, מבהירים השופטים, די בהגשת המחירון לבית המשפט כדי להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי חברת הביטוח. אם זו האחרונה מצידה לא תעשה דבר ולא תביא חוות דעת משלה, יפסוק בית המשפט על פי מחירון יצחק לוי.

כמו כן, מוסיפים השופטים, שעה שמדובר בנזק בסכום נמוך יחסית (במקרה הנדון היה מדובר בכשמונה עשר אלף שקל), יש להקל עם המבוטח בכל הנוגע להוכחת שיעור הנזק. אין כל הצדקה להטיל על המבוטח לרכוש חוות דעת של מומחה שעלותה עלולה להיות גבוהה יותר משיעור הנזק.

בסופו של דיון, חייבו שלושת השופטים את הדר לשלם למבוטח את מלוא שווי הרכב, שמונה עשר אלף שקל לפי מחירון יצחק לוי וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך עשרים אלף שקל ובתוספת מס ערך מוסף.

מסמך מספר 418